|
|
|
|
|
"מידת סדום" בחברון |
|
|
|
|
|
אחרי הטבח בתרפ'ט נשאר בחברון יהודי אחד, יעקוב עזרא, עד למלחמת העצמאות. הירדנים מינו לביתו ולכל בתי היהודים "אפוטרופוס על רכוש האוייב", עוד טרם הוקמה בכלל מדינת "האוייב". למרבה האבסורד, לאחר שישראל כבשה את העיר היא השאירה בתוקפה את האפוטרופסות הזאת על...עצמה, ואפילו אחרי חתימת השלום עם ירדן, כשחדלה רשמית להיות "אוייב". סביב בית עזרא הקימו הירדנים שוק חקלאי, שנסגר ע'י הצבא במלחמת הטרור. הסוחרים הערבים עברו לשוק חדש, ובית עזרא נשכח. רק כשיהודים השתכנו בתוכו התעורר האפוטרופוס והוציא צו פינוי וסגירה נגד "הפולשים". העניין נדון בפני "וועדת עררים" צבאית והחלטתה האירה כברק את שמיה המשפטיים השחורים משחור של חברון היהודית. מתוך החלטת הוועדה: "בביקורנו במקום התרשמנו מן העליבות וההרס בחנויות .. שנראו מצערים במיוחד לנוכח השימוש המועיל שעושות המשפחות (היהודיות) בשתי החנויות (של משפחת עזרא)..תוך שמירה על הנכסים וטיפוחם.. השימוש הנכון, היעיל והיחיד האפשרי.. הוא לאפשר למשפחות לגור בחנויות". על גירוש המשפחות היהודיות והשארת הנכסים ריקים ועזובים אמרו השופטים: "זה נהנה וזה לא חסר – מידת סדום", והוסיפו שהממונה הפר גם את חובתו להתחשב ברצון הבעלים - "שהנכס יושכר לתושבי חברון היהודים". ולמי דאג? לשוכרים-לשעבר הערבים, הגם שהם חסרי כל זכויות משפטיות בנכס! הוועדה הכתיבה לממונה הליך שיאפשר השכרת הנכסים היהודיים ליהודי העיר.
מעשה בתינוק יהודי שנפטר ב-1975 והוריו ביקשו לקברו בבית העלמין היהודי העתיק, שחולל ונשדד אחרי פרעות תרפ"ט. לשוא! במבואות חברון - חסימה צבאית, מולה ההורים השכולים ועל הארץ ארון קבורה קטן. יום שלם ארך העימות, עד שהותרה הקבורה. סיפור המעשה חרות על אבן המצבה. בית העלמין שופץ וטוהר. לא עוד "מידת סדום". ומעשה בבית כנסת שנבנה עוד ע"י גולי ספרד, הוצת בפרעות תרפ"ט ונהרס ע"י המלך חוסיין, שהקים במקום דיר ושירותים ציבוריים. מידת סדום בממשל הצבאי השכירה לערבי את "אתר בית הכנסת אברהם אבינו למטרות דיר בהמות". עולה חדש מנובוסיבירסק, פרופסור לפיזיקה, לקח מריצה והחל לפנות את הר הזבל והעפר. רבים הצטרפו. 6 שנים התנגשו יהודי המקום עם השלטונות – מעצרים, משפטים צבאיים, רצח אופי בעיתונות – עד ששוחזר בית הכנסת וספרי התורה שהופקדו בירושלים הושבו אליו. במרבית נכסי היהודים התנחלו ערבים. חוץ מ"בית הדסה", הקליניקה היהודית החרבה, ובית סמוך בו נרצחו הרוקח, אשתו ובתו (לאחר שנאנסה). ערבים טענו שעוד שומעים שם זעקות. פניות הבעלים ("כולל הספרדים") להשיב את הרכוש נדחו. עד שהתגנבה למרתף הבניין קבוצת נשים יהודיות ושהתה בו שנה (!) במצור צה"ל, בין העכברושים. בלילות שבת ביקרו הבעלים את נשותיהם ועשו "קידוש" – אלה עומדים מבחוץ ואלה מבפנים. "מידת סדום" לא נתרצתה. בית הדסה נפתח ליהודים רק אחרי ששישה מעורכי הקידוש נרצחו באש מחבלים. גם תפילת יהודים במערת המכפלה נאסרה, וזכויות היהודים הושבו - אחרי 800 שנים - רק הודות להפרת חוקי "מידת סדום". בעקבות הוועדה השיפוטית יש להודות לזוגות הצעירים מבית עזרא, לאם השכולה מבית העלמין, לפרופסור מחורבות בית הכנסת ול"דיירות" מבית הדסה – על ניקוי כמה וכמה מידות סדום ממצפונה של מדינתנו.
|
|
