"סרגל עקום לא יכול ליישר סרגל ישר", כך הגיב חבר הכנסת יואל חסון מקדימה על דברי אהוד ברק, שקבע: "אם עמוד השדרה המוסרי של הנהגת קדימה ימשיך להתכופף בפני השררה או האינטרס, אנחנו ניאלץ אותו להתיישר". כוחות רבים עומדים לו לברק, אבל ככל הידוע אין הם כוללים את העל טבעיים, ולפיכך קצת לא ברור איך אפילו הוא יצליח ליישר דבר בלתי קיים בעליל. הצירוף "עמוד-שדרה-מוסרי" ו"קדימה" עונה כמעט על כל מרכיבי הדחייה ההדדית, ואין דבר שיאה יותר להפכים הללו מאשר הפסוק "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו".
ומה סמלי יותר שנושא בשורת-הסרגלים-הישרים מקדימה הוא אותו ח"כ, שיושרו ויָשְׁרָתו לא אפשרו לו שלא לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיחקור את מימון נסיעתו של נתניהו ללונדון במלחמת לבנון, גם אם באותה מלחמה, ימים ספורים לפני ביקור ביבי בלונדון, נסע אליה מיודענו הסרגלן על חשבון הקהילה היהודית הלונדונית, וגם אם מיד לאחר פנייתו למזוז הוא שוב שם את פעמיו לחו"ל, כשבפעם הזאת הביקור היה בן שבועיים בארה"ב, והמממנת עתה היא הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס,
בין אם זה שרון או חסון, בר-און או רמון, הנגבי או אפללו, אולמרט או הירשזון – כולם היו בניה המהוללים של המפלגה, שלידתה בגניבת דעת וקולות, וסיפור הקמתה בכזב. מי שסובב בכחש רבים ממצביעיו עם הבטחות שדין נצרים כדין תל אביב, ומי שהפר ברגל גסה את הבטחתו לכבד את תוצאות משאל המתפקדים במפלגתו, ומי שהוליך את מעשה ההתנתקות בסמיכות גבוהה ותמוהה לעליית מפלס החקירות הפליליות נגדו, ומי שמעולם לא הסביר את היפוך הדעת שעבר וסיבותיו – היה לאביה מולידה של קדימה.
מפלגה, שאביה-מייסדה נשבע בנקיטת חפץ שלא תהיה התנתקות ב' ביהודה ושומרון, אך חיש קט אצה לאחר השתבצותו לחרות על דגלה את תוכנית ההתכנסות, ומבלי שחלילה תחדל מלשנן לפני כולנו ערב הבחירות עד כמה נאמנותה שלמה ומלאה לאותה מורשת אבות שרונית, ועד כמה כל דרכה החדשה היא בשם האב.
אולי דווקא התנערותם הבוטה מהצהרת שרון זו היא היא מורשת שרון האמיתית? זו אותה מפלגה שתתכחש בהמשך עד תום לאותה תוכנית התכנסות, מבלי שתודה בטעותה, אך לא מבלי שהגברת לבני תסביר לנו שההתכנסות מעולם לא הייתה במצעה של קדימה, וכמובן מבלי שראשיה יראו צורך כלשהו בהכאה על חטא ההתנתקות ותוצאותיו הרות האסון.
וזו אותה מפלגה המנהיגה את הממשלה הנוכחית, שקבעה בקווי היסוד שלה כי "ניאבק בשחיתות ובהשחתת המידות בכל מערכות החיים במדינה", גם אם באותה עת כבר ידי מנהיגה היו מגואלות במעטפות.
זו מפלגת-הסרגלים-הישרה, שכתב האישום נגד שר אוצרהּ לשעבר הירשזון כולל אשמה בדבר גניבה של 2.5 מיליון שקל, מה שכמובן לא מנע מראש מפלגתו למנותו רק באחרונה כחבר בוועדה המוניציפלית של קדימה. וזו המפלגה שהמשנה לראש הממשלה בה, חיים רמון, היטיב לזעוק מעל כל במה בבחירות של 1992 "מושחתים נמאסתם", אך עתה אינו יכול שלא להגן בחירוף נפש על חברו הטוב אהוד – דמות המוכרת היטב למשטרה – שמעשי השחיתות שבהם נחשד ממלאים עד תום את סדר יומם של כרבע מחוקרי יאח"ה.
וזו המפלגה, שפורשי הליכוד שבה לא עמדו בפני קשיים מוסריים ניכרים בבואם להישבע אמונים ביום אחד לרעיונותיה המדיניים, ולמחרת היום, ובתיאום מופלא עם היפוך דעתו של אדמו"רם שרון, להתייצב קוממיות כאיש אחד ולהגן כעל בבת עינם על רעיונותיו הבייליניים של ראש מפלגתם השני.
כך, למשל, יכולנו כבר במארס 2006 לקבל מושג קלוש כיצד נעשית ההתאמה המתבקשת בין הדעה לכיסא החדש. "בעשר השנים האחרונות הרגו לנו את התקווה פעמיים. בפעם הראשונה הם ירו בראש הממשלה והרגו לנו את התקווה; ובפעם השנייה מורדי הליכוד ירו (במרכאות) באריאל שרון והרגו לנו את התקווה בפעם השנייה", קבע אז בר-און, ולנו לא נותר אלא להשתאות שוב מהגבולות הכה נרחבים ומתגברים של הגמישות האנושית.
מפלגה זו, שדרך הישר הייתה לה למעמסה כבדה מנשוא למן כינונה, והאידיאולוגיה הייתה לה לזרא (כדברי אחד מבכיריה, מאיר שטרית), עומדת עתה בפני בחירת ראש חלופי. אלא שבין אם זו תהיה מי שנודעה כציפורה הלאומית הרבה לפני הדוכיפת (לבני), או בין אם יהיה זה מי שהצהיר שבית לא עוזבים, ועוד בטרם סיים את דבריו כבר קפץ על עגלת קדימה (מופז) – ב-DNA של המפלגה הזו לא יתחוללו קרוב לוודאי כנראה תמורות כבירות. "לא ניתן לחנך סרטן להליכה ישרה", קבע כבר אריסטופנס. יואל חסון כנראה לא יחתום על הדברים.
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה